שאלה קלה, אמרתם? מאיפה יוצא השורש? אז זהו, שלא ממש.
זכור לי כשהיינו קטנים ולמדנו על צמחים בשיעור מדעים, מה שאז, בבית הספר היסודי, היה נהוג לכנות: שיעור טבע.
בשיעור טבע למדנו על סוגי צמחים מעניינים יותר ומשעממים פחות, לפי התור.
תרגיל חביב על מורות לטבע, ומוזר ותמוה בעינינו, הילדים, ועוד יותר הזוי בעיני הורינו, הלך בערך כדלקמן:
מצאו נא ילדים צמח כלשהו בגינת בית הספר / השכונה.
פתחו מחברות וכיתבו:
היכן נמצא שורש הצמח?
היכן נמצאת הפריחה של הצמח?
היכן מצוי הגבעול?
היכן עלי הצמח?
נ ו – באמת!
אז באמת, התאמינו שהיו ועודם ילדים שענו, כנראה מבלי להביט באף צמח, מתוך ניסיון לקצר תהליכים ולהמציא תשובות יש מאין – ששורשי הצמח יוצאים מהראש?
שהעלים מעל הפרחים והגבעול נטוע באדמה והשורש מתרומם אל על?
אז דעו, שפה בדיוק טמון שורש הבעיה.
סדר זה דבר חשוב, ואם לומדים על צמחים, מן הראוי להתחיל בשורש.
והנה עבר לו טו בשבט, כל הילדים נטעו עצים ושתלו שתילים, צימחו צמחים ותקוות חדשות. כולם למדו מה צומח מאיפה, וגם: מה זו אקולוגיה, איך זה מרגיש להחזיק אדמה ביד, מה ריחם של צמחים חדשים הנשתלים באדמה.
ואני פונה בזאת בקריאה נרגשת כלל המורים, ההורים והגננות: כשזה מגיע ללימוד צמחים, עזבו את המחברות. צאו לטבע, ולא רק פעם בשנה ולא רק בטו בשבט. ישנן כתות שבהן אפילו בטו בשבט לא מנצלים את הזדמנות הלמידה באמצעות חוויית הנטיעות.
הראו לילדים צמחים, נטעו ושתלו יחד. ילדים וטבע הולכים יד ביד. צריך רק להוציא להם את העיפרון מהיד ולשלוח אותם החוצה.
לא, אל תתנו לתלמידים שלכם צבוע נרקיסים בדפי צביעה ממוחזרים בכתה. תנו להם את הדבר האמיתי.
פטרוזיליהצמחים
